היה זה לפני למעלה משמונה עשרה שנה. באחד מאולמות האירועים התקיימה שמחת נישואיו של החתן המופלג ר’ שלום (השמות האמיתים שמורים במערכת) הזוכה בשעה טובה ומוצלחת להקים את ביתו עם הכלה תחי’.
אף אחד מבני המשפחה העולצים לא תיאר לעצמו שלמעשה, ברגעים אלו, בעודם מפזזים ורוקדים בשמחת חתונה, הם יוצאים למסע ארוך ומפותל, רווי תקוות ומפחי נפש, של שמונה עשרה שנה! שמונה עשרה שנות ציפייה לזרע של קיימא.
בתחילה הייתה זו רק שנה. שנה שחלפהמאז החתונה, ואז עברה עוד שנה, שנתיים ושלוש, אך בביתו של האברך ר’ שלום טרם נשמע קול של תינוק פועה. בני הזוג נוקטים בכל צעד אפשרי אך ללא הועיל. מחוגי השעון נעים ללא הפסקה, חמש שנים, עשר שנים חולפות ביעף מאז החתונה ועדיין אין בשורה.
בני המשפחה כמובן אינם נשארים אדישים להתמודדותם הלא פשוטה של ר’ שלום וזוגתו. כל אחד מבני המשפחה הקרובה והמורחבת מנסה לסייע כיד ה’ הטובה עליו, בעצה בהפניה לכתובות רפואיות ועסקניות, אחרים עורכים סגולות רבות ותפילות מיוחדות למענם, כשכולם מחכים בקוצר רוח לישועה המיוחלת.
היה זה גיסו הצעיר של ר’ שלום, שהתחתן כמה שנים טובות אחריו, ר’ זאב נקרא לו, שגם הוא ככל בני המשפחה לא טמן ידו בצלחת. לא פעם ולא פעמיים הזכיר ר’ זאב באוזני רבו, כ”ק האדמו”ר מסטריקוב )ירושלים( שליט”א, את גיסו המבוגר ממנו שטרם זכה לילדים וכבר חלפו למעלה מחמש עשרה שנה מאז נישואיו.
באחד הימים, בשנת תשפ”ב, פונה אליו רבו כ”ק האדמו”ר שליט”א ואומר לו כדברים האלו: “לא מכבר הגיע לאוזניי סיפור מופלא, בן זמננו, על יהודי שהיה זקוק לישועה והלך והתפלל על ציונו של כ”ק מרן האדמו”ר מלעלוב זי”ע וקיבל על עצמו שלא לדבר בעת התפילה, מתחילתה ועד סופה, במשך שנה תמימה.
“שכן כידוע, הרבי מלעלוב בחיי חיותו פעל בכל כוחו להשריש ולפרסם את העניין הזה בקרב כל יהודי, ופעמים אינספור ובהזדמנויות רבות חזר והכריז ברבים, בפרסום גדול, על גודל עניין השתיקה בשעת התפילה, ואכן כעבור שנה זכה אותו יהודי לישועה מופלאה.
“עצתי היא” המשיך כ”ק האדמו”ר שליט”א, “שתקומו, אתה וגיסך הזקוק לישועה, תסעו יחד לציון הרבי מלעלוב זי”ע בהר הזיתים, תקבלו על עצמכם את הקבלה הזאת לזכות גיסך ובעזרת ה’ הוא יזכה לישועה בזרע של קיימא”.
הדברים נפלו על אוזניו של ר’ זאב בהתרגשות רבה, חזקה עליו פקודת רבו והוא חפץ לקום ולנסוע מיד לציון בהר הזיתים, אלא שבדרך, משום מה, היו העניינים יגעים קצת. הוא שקל רבות כיצד להעביר את המסר לגיסו, מה שגרם לעניין להתעכב ולהישכח מלב.
וכך חלפו להם כמה שבועות, והנסיעה טרם בוצעה. חולפים כמה שבועות, היה זה בימים שבין פורים לפסח תשפ”ב, באחד הימים שוב פונה אליו רבו כ”ק האדמו”ר שליט”א אל חסידו האברך ר’ זאב ושואל אותו: “מה קורה עם מה שדיברנו? יש התקדמות, האם נסעתם יחד להר הזיתים?”
ר’ זאב נאלץ להודות שהדבר מתעכב, אך כעת התקשר מיד לגיסו הגדול ר’ שלום ומסר לו את דברי מורו ורבו ככתבן וכלשונן: “הרבי אמר שניסע להר הזיתים לציון הרבי מלעלוב”. הגיס ר’ שלום שומע ומגיב מיד בחיוב: “בסדר גמור, הבה ניסע בהקדם האפשרי להר הזיתים”.
הם קבעו ביניהם שעה, עלו יחד על המכונית ויצאו לעבר הר הזיתים. חנו את הרכב בחניון שבאמצע ההר, רוח אביבית צלולה של תחילת ימי חודש ניסן טפחה בפניהם, הם ניגשו בחרדת קודש אל מצבתו של רבינו אדמו”ר זי”ע וקיבלו איש איש על עצמו בפה מלא קבלה מפורשת “שלא לדבר בשעת
התפילה וקריאת התורה במשך שנה שלימה, תמימה, ולעמוד בקבלה זו בכל תוקף”.
“באותו זמן כבר שמענו” יספר לימים הגיס ר’ זאב, “שיש תוקף וכוח מיוחד לקבלה שמקבל אדם על עצמו שלא לדבר בעת התפילה, כאשר גם מי שבכל מקרה אינו מדבר בעת התפילה, הרי שכאשר הוא מקבל זאת על עצמו ב’קבלה גמורה’ יש לדבר כוח סגולי לפעול ולהמשיך ישועה בזכות קבלה זו, וכך עשינו גם אנחנו”.
רגעים ארוכים התבודדו שניהם ליד מצבתו של רבינו, כשכל אחד מבצר בליבו כחומה את הקבלה המדוברת, כשעל הדרך הם מכוונים להתפלל מהיום והלאה בכוונה יתרה ובריכוז, כך שבזכות הקבלה ‘שלא לדבר’ כל התפילה שלהם תתעלה ותתרומם.
היה זה כאמור בסביבות ראש חודש ניסן תשפ”ב. שני הגיסים חזרו איש איש לביתו כשבמשך שנה שלימה הם זוכרים היטב את הקבלה ומשתדלים לעמוד בה ולנצור את פיהם מתחילת התפילה ועד סופה.
והשבוע, בשבת קודש פרשת וישלח תשפ”ד, שנה ותשעה חודשים בדיוק!
לאחר אותו מעמד השתטחות וקבלה טובה על ציונו של רבינו, תתקיים בעז”ה בשעה טובה ומוצלחת באחד מבתי הכנסת שמחת ה’קידושא רבא’ של הבת תחי’ שנולדה לר’ שלום וזוגתו בסימן טוב ובמזל טוב לאחר למעלה מח”י שנות ציפייה. כוחם של ‘צדיקים במיתתן קרויים חיים’ וכוחה של קבלה טובה על ציונו של צדיק!
(יישר כוח לאחי הרה”ג ר’ משה טוביה טיקוצקי שליט”א מראשי חבורות הבחורים בביתר, שמשמים גלגלו זכות על ידו להביא לפרסום מעשה זה לזיכוי הרבים, ואשר קישר אותנו עם הגיס ר’ זאב שליט”א ממנו שמענו את הסיפור מכלי ראשון ותשוחח”ל).
(מתוך אוהל מועד לדברי תורה וחסידות לעלוב, גליון 606 פ’ וישלח)